יציאה בשאלה משמעותה ניתוק מהילדים?

עו"ד נטע קמר, מנהלת תוכנית צעדים

 

בשנים האחרונות ניתנו כמה פסקי דין בבתי המשפט לענייני משפחה, אשר מכירים בזכותו של הילד להיות בקשר עם שני הוריו גם כאשר אחד מהם שינה את אורח חייו הדתי. עמדה נחרצת במיוחד הובעה בפסק דינו של השופט דרורי בבית המשפט המחוזי בירושלים (רמ"ש (י-ם) 55946-11-16  פלוני נ' פלונית (נבו 5.3.2019)). שם דובר על זוג חרדים עם ילדים, שהתגרשו והאב עזב את החברה החרדית ומנהל אורח חיים חילוני. האם החרדית פעלה בעידוד בני משפחתה והקהילה לניתוק הילדים מהאב בשל השוני באורח חייהם. בפסק הדין סוקר השופט דרורי באופן נרחב ומעמיק את ההתמודדות עם תופעת הניכור ההורי ומכיר בזכותו של אדם לשנות את אורח חייו הדתי ואת תפקידה של המערכת השיפוטית בהקשר זה: "לא ניתן לאכוף על אדם להישאר דתי (או במקרים "הפוכים" של זוגות שחזרו בתשובה, לאכוף על בן הזוג החילוני להיות דתי, ולהצטרף לבן הזוג שחזר בתשובה), אם אמונתו אינה כזו. קשה להעלות על הדעת כי מערכת שיפוטית, בכל מדינה שהיא, ובמדינת ישראל,  שהיא מדינה שערכיה הם של מדינה יהודית ודמוקרטית…, תכפה על אדם אורח חיים אשר מנוגד למצפונו,  או שתחייב אותו לנהוג בצביעות ובמלאכותיות בניגוד לתחושותיו הפנימיות."

בהמשך הוא מדגיש, כי "חובתו ומשימתו השיפוטית של  בית המשפט היא לאפשר לילדים קשר טוב וסביר עם שני הוריהם, גם כאשר ההורים התגרשו, וגם כאשר עילת הגירושין היא פער (גם אם הוא קיצוני) באמונות ובדעות, כאשר האם ממשיכה באורח חיים חרדי והאב בחר באורח חיים חילוני לחלוטין."

בית המשפט מודע לערכים של החברה החרדית והחשיבות שהיא רואה בשמירה על הפרט, ובמיוחד על ילדים, מפני חשיפה לעולם החיצון ("המגמה של המשיבה לנתק את הילדים מאביהם, מונעת מתחושתה הפנימית של רצון להשאיר את הילדים בחברה סגורה דתית חרדית, ולמנוע מהם קונפליקטים"), ובכל זאת מגדיר בצורה מפורשת כי אל לבית המשפט להיכנע לתכתיבים אלה של החברה החרדית: "בית משפט ער לכך כי אין הוא יכול (ולטעמי, גם אינו מוסמך ואף אינו צריך) 'לחנך' את החברה החרדית לפלורליזם. ברם, גם אם אלה הנתונים החברתיים הסוציולוגית של החברה החרדית, אין זאת אומרת כי בית המשפט יכפוף את ראשו, ויש שיאמרו  ש'ייכנע' לתכתיב זה."

עמדותיו והשקפותיו של ההורה שנותר בחברה החרדית אינן גוברות על עמדותיו והשקפותיו של ההורה שעזב את החברה החרדית. ובלשונו של השופט דרורי: "לפי הבנתי המשפטית, אין האם 'בעלת הבית' היחידה על הילדים. גם אם זה רצונה, ולטעמה זו הדרך לממש את חובתה הדתית, אין בית המשפט צריך לאפשר לה זאת."

ניתן לראות, כי בית המשפט מסרב להכיר בשינוי אורח חיים דתי כעילה לניתוק הקשר הורה-ילד. להיפך, הוא רואה בכך את חובתו ומשימתו העיקרית לאפשר לילדים קשר טוב וסביר עם שני הוריהם, גם מקום בו יש פער קיצוני בין אמונותיהם הדתיות. משימתנו שלנו, היא לדאוג להזכיר זאת לבית המשפט.

* ההדגשות שלי – נ"ק