פסק דינו של בית הדין הרבני בבאר שבע בתיק 1261594/7
רקע:
זוג שהתחתן כחרדים עם ילד משותף בן 5, ביקשו להתגרש כשהאב כבר לא מקיים אורח חיים חרדי. האב ביקש שהבן המשותף ישהה איתו בשבת. האם התנגדה וביקשה מבית הדין למנוע זאת עד הגיע הילד לגיל 10 בשל אופי אורח החיים בבית האב.
בית הדין פסק בשתי סוגיות חשובות ליוצאי החברה החרדית:
- זמני שהות, כולל לינה, במהלך שבת בבית ההורה ששינה את אורח חייו הדתי.
- ניסיון מחיקת זהות ההורה על-ידי שינוי שם המשפחה של הילד וכינוי ההורה בשמו הפרטי.
זמני שהות עם לינה במהלך שבת
בית הדין קבע ש"במסגרת שקלול 'טובת הילד' בקביעת הסדרי השהות, עלינו לתת את הדעת על ההשפעה הרוחנית בכך לשמירת תורה ומצוות, בפרט בילד הגדל בבית דתי ובמסגרת חינוך דתית/חרדית. נמצא, שבשאלה העקרונית, האם יש משקל למצב שמירת השבת, כשרות, וכו' בקביעת הסדרי שהות עם האב בסופ"ש, התשובה היא חיובית, שגם זה מרכיב חשוב ב'טובת הילד' עצמה. אולם, בבואנו לתרגם את הדברים לפן המעשי, בהתחשב גם בגורמים נוספים של 'טובת הילד', נראה שאין לשלול הסדרי שהות עם האב בשבת בנידון זה מחמת כן, והם אף נחוצים להתפתחותו הרוחנית התקינה של הילד… לצורך גידולו הטבעי של הילד, חשוב שיהיה לו קשר יציב עם אביו… קשר זה – בפרט בגיל הילדות – נבנה מתוך חוויות משותפות ושהות יחד. לזה חשוב שתתאפשר לינה, וגם פרק זמן רציף של יום שלום ביום מנוחה, כשבת וחג, כשאין לחצים של מסגרות עבודה וחינוך. ולכן יש לשאוף לקיים הסדרי שהות אף בשבת, ככל שהדבר ניתן." [ההדגשות אינן במקור]
האב הביע נכונות להקפיד על אווירה הולמת בשבת ועל כשרות.
מחיקת זהות ההורה יוצא החברה החרדית
אנחנו עדים לא פעם שכאשר האב משנה את אורח חייו וכבר איננו חרדי, האם שנישאת מחדש מנסה למחוק את זהות האב היוצא על-ידי שימוש בשם משפחתו של בעלה החדש לילדיה והוראה לילדים לכנות את אביהם החורג בשם טאטי/אבא.
כך היה גם במקרה הזה. אולם בית הדין הבהיר בצורה חד משמעית שאסור לילד לכנות את אביו בשמו הפרטי והוא עובר בכך על איסור מורא. האיסור תקף גם שלא בפני האב. על הילד לכנות את אביו אך ורק בכינוי אבהי. מעבר לאיסור ההלכתי, הוראות לילדים לפעול אחרת עולות גם כדי ניכור הורי ועל בית הדין למנוע זאת.
בית הדין הורה לאם ולאב החורג גם "להימנע מהשמצות שקר שהאב הוא 'ערבי' ולא יהודי עקב אורח חייו."
בשולי הדברים, תוך הבהרה שאין מדובר בדברים שוליים כלל וכלל, בית הדין מבהיר שסמכותו היא לתת אך ורק הוראות משפטיות בעניין הסדרי שהות ואינה להורות בעניין בחירות אישיות באופן צורת החיים של מי מהצדדים.
ניתן ביום כ"ב באב התשפ"ד (26/08/2024)