פסיקת בג"ץ בנוגע לעקרונות שעל בית הדין להחיל בקביעת מוסד הלימודים של ילדי יוצאי החברה החרדית
בחודש אוגוסט 2023 ניתנה החלטה תקדימית בבג״ץ (3972/23 פלונית ופלונית נ' פלוני ואח') בנושא חינוך של ילדה לאב חרדי ואם יוצאת החברה החרדית.
רקע:
ההורים התכתשו בבית הדין האזורי במשך כשנה ולבסוף הגיעו להסכם. על פי ההסכם, בשלב הראשון תינתן עדיפות לרצון האב והילדה תמשיך ללכת לגן דתי, ובשלב השני תינתן עדיפות לרצון האם והילדה תעבור לבית ספר חילוני לפי החלטתה.
הילדה התחנכה שלוש שנים בגן דתי אך כשהגיע המועד לרשום אותה לביה"ס, האב התנגד ודרש שתרשם למוסד חרדי.
החלטת בית הדין האזורי הייתה כי יש ללכת לפי "דרך האמצע" בין רצון האב למוסד חרדי לבין רצון האם למוסד חילוני, ולרשום את הילדה למסגרת ממלכתית-דתית.
האם הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול ובקשתה נדחתה.
על החלטה זו הגישה עתירה לבג"ץ.
החלטת בג״ץ:
בג"ץ קבע כי הסכמים יש לכבד. במיוחד כאשר צד אחד מוכן לכבד כשההסכמות הן לטובתו, אך לא מוכן לכבד כשההסכמות הן לטובת הצד השני. במקרה הזה, האב, שכיבד את ההסכם כל עוד פעל לטובתו וביקש לבטלו כשהגיע תורו לפעול לטובת האם, מושתק מלהעלות טענות נגד ההסכם. בג"ץ מתח ביקורת על בית הדין שלא נתן כלל משקל להסכם בין הצדדים.
מפסק הדין ניתן להבין, כי עקרון טובת הילד איננו גובר על הסכם. כלומר, לא ניתן להתעלם מהסכמות הצדדים בשם עקרון טובת הילד. אולם, אין אמירה מפורשת בעניין ונשאלת השאלה מה הדין במקרה בו ההסכם נוגד את טובת הילד?
חידוש חשוב בפסק הדין נעוץ בהתייחסותו של בג"ץ לפרקטיקה הנוהגת שהשתרשה בבתי הדין הרבניים בנוגע להחלת "דרך אמצע" במקרה של זוגות מעורבים מבחינה דתית, כך שהמוסד החינוכי שיקבע ישתייך לזרם הממלכתי-דתי. בג"ץ דחה דרך זו וקבע שעל בית הדין לבחון את טובת הילד במקרה הקונקרטי ולא להחיל "תפיסה כללית של 'אמצע' בין ההורים" כפי שעשה. על טובת הילד במקרה הקונקרטי ניתן ללמוד מחוות הדעת המקצועית (התסקיר) שהוגש ולא מניסיונו של בית הדין במקרים דומים. חוות דעת זו תמכה ברישומה של הילדה למוסד לימודים חילוני ולכן נקבע שהאם רשאית לרשום את הילדה למוסד חינוכי בהתאם.